<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' קידושין פ"ד</h1>
<h2>דף ז:</h2>
אמר, התקדשי לי בבגדים אלו ששוים מנה, של משי ודוגמתם שאשה מתאוה להם, אם שוים מנה מקדשת משעת לקיחה ואין צריכין שומא בשוק, אין שוים אינה מקודשת. ואומר ר"י, במשי וזהב ששומתם ידועה, אבל אבן טובה אין שומתו ידועה צריך שומא, ואהא סמכינן שלא לקדש בטבעת שיש בה אבן.
<h2>דף ח.</h2>
האומר, התקדשי לי במאה דינרים ונתן לה אפילו דינר מקדשת משלקחה הדינר וישלים השאר. וזה בשאמר במאה דינרים סתם, אבל אם פירש במאה דינרים אלו והתחיל למנות בתוך ידה אינה מקדשת עד ישלים האחרון ושניהם יכולין לחזור זה בזה. ואם נמצא מהם דינר נחשת בכד או חסר דינר אינה מקדשת, נמצא דינר רע ויכולה להוציאו על ידי הדחק (לא) יחליפנו, אינה יכולה אינה מקודשת.
עוסקין בדבר אירוסין, הוא אומר, במנה אקדשך, והיא אומרת, במאתים ולא פחות, והלך זה לביתו וזה לביתה, ואחר תבעו זה את זה וקדשו סתם, אם האיש תבעה יעשו דבר האשה, האשה תבעה יעשו דבר האיש.
<h2>דף ט.</h2>
אמר, התקדשי לי בבגדים אלו ששוים מנה, של משי ודוגמתם שאשה מתאוה להם, אם שוים מנה מקדשת משעת לקיחה ואין צריכין שומא בשוק, אין שוים אינה מקודשת. ואומר ר"י, במשי וזהב ששומתם ידועה, אבל אבן טובה אין שומתו ידועה צריך שומא, ואהא סמכינן שלא לקדש בטבעת שיש בה אבן.
<h2>דף מט.</h2>
על מנת שאני יודע לקרות צריך שיקרא תורה ויתרגם בתרגום אונקלוס הגר. על מנת שאני קרא, צריך לקרות בתורה ונביאים וכתובים בדקדוק יפה. על מנת שאני יודע לשנות צריך לידע לקרות המשנה. על מנת שאני תנא צריך לידע לקרות משנה סיפרא סיפרי ותוספתא של ר' חייא. שאני תלמיד אין אומרים כבן עזאי וכבן זומא, אלא כל ששואלים לו דבר אחד בתלמודו, ואפילו בהלכות החג מדברים קלים, ואומר. על מנת שאני חכם אין אומרים כר' עקיבא וחביריו, אלא כל ששואלין אותו דבר חכמה בכל מקום ואומר. שאני גבור אין אומרים כאבנר וכיואב, אלא כל שחביריו מתייראין מפני גבורתו. שאני עשיר, אין אומרי' כר' אליעזר בן עזריה, אך כל שבני עירו מכבדין אותו מפני עשרו. שאני צדיק אפילו רשע גמור מקדשת מספק, שמא הרהר תשובה. שאני רשע אפילו צדיק גמור, מקדשת, שמא הרהר עבודה זרה ונעשה רשע, שנאמר [יחזקאל י"ד], למען תפוש ישראל בלבם.
<h2>דף מט:</h2>
האומר, התקדשי לי בכוס זה של יין, ונמצא דבש, דבש ונמצא יין, בדינר כסף, ונמצא זהב, [זהב] ונמצא כסף, על מנת שאני כהן ונמצא לוי, לוי ונמצא כהן, נתין ונמצא ממזר, בן עיר ונמצא בן כרך, בן כרך ונמצא בן עיר, עני ונמצא עשיר, עשיר ונמצא עני, שביתו קרוב למרחץ ונמצא רחוק, רחוק ונמצא קרוב, שיש לי בת או שפחה מגדלת ואין לו, שאין לו ויש לו, שיש לי אשה ובנים ואין לו, שאין לו ויש לו, או היא שהטעתו כך אינה מקדשת. ובכלן אע"פ שאמר, בלבי לקדשה אע"פ שהטעתני, או אמרה היא, בלבי להתקדש אע"פ שהטעני, אינה מקדשת, דברים שבלב אינן דברים. על מנת שאני בסם ונמצא בורסקי, שאני בן עיר ונמצא בן כפר ששמי יוסף ונמצא שמו שמעון מקדשת. אמר, על מנת שאין שמי אלא יוסף, שאיני אלא בסם, או בן עיר, ונמצא להפך, אינה מקדשת.
<h2>דף נ.</h2>
המקדש שאמר, סבורני שהיא כהנת והיא לויה, שהיא עשירה והיא עניה, שהיא עניה והיא עשירה, מקודשת. או אמרה, סבורה אני שהוא עשיר והוא עני, מקדשת, שלא ה(ו)טעו זה את זה.
העושה שליח לקדש וקדשה שליח על תנאי, או אם אמר לו ל(הת)קדש על תנאי וקדשה סתם, (אם) [או] בתנאי אחר, או ששינה התנאי, או אמר לו האיש, קדשה במקום פלוני וקדשה במקום אחר, אינה מקדשת. קדשה לי והרי היא במקום פלוני וקדשה במקום אחר מקדשת, שמראה מקום הוא לו.
אמרה לשלוחה, קבל לי קדושי במקום פלוני, וקבלם במקום אחר אינה מקדשת. הרי הבעל במקום פלוני ותבעה במקום אחר מקדשת, שמראה מקום (הוא) [היא] לו.
התקדשי לי על מנת שאין עלייך נדרים, נמצא אחד מאלו שלשה נדרים, שלא [תאכל] בשר, שלא תשתה יין, שלא תתקשט במיני צבעים, אינה מקדשת, נדרים אחרים, אפילו אומר שמקפיד עליהן, מקדשת. אמר, שאין עלייך כל נדר, אפילו נמצא שלא תאכל חרובין, אינה מקדשת. על מנת שאין ביך מומין ונמצא בה מומין הפוסלים בנשים, כגון (ריעות) [ריח רע] וזיעה וריח הפה וקול עבה ודדין גסין מחברותיה טפח וטפח בין דד לדד ונשיכת כלב ונעשה המקום צלקת ושומא שעל הפדחת, ואפילו קטנה ביותר ואפילו קרובה משער ראשה ואע"פ שאין בה שיער, וכל המומין הפוסלין בכהנים, אינה מקדשת. המקדש סתם, נמצא בם מום אחד הפוסל בנשים או אחד משלשה נדרים מקדשת מספק. קדש על מנת שאין עליה נדרים או מומין וחכם התיר נדריה מקדשת, רופא ריפא מומיה אינה מקודשת. אך אם התנה שאין עליו מומין ורופא רפאו מקדשת, שאין לאיש גנאי במומין ואין אשה מקפדת על כך.
<h2>דף נט.</h2>
האומר, התקדשי לי על מנת שאתן ליך מאתים זוז מכן ועד שלשים יום, נתן תוך הזמן מקדשת, עבר הזמן אינה מקדשת. התקדשי לי בדינר זה לאחר שלשים יום, אע"פ שנתאכלו המעות, מקודשת לאחר שלשים יום, חזר בו או חזרה היא תוך שלשים יום אינה מקודשת. בא שני וקדשה תוך שלשים יום מקדשת לשני לעולם, שבשעת קדושי שני לא היתה מקדשת ותפסי בה קדושי שני ונעשת אשת איש, ולאחר שלשים יום כשיבאו קדושי ראשון הוי כמו שקדש ראשון אשת איש דלא תפסי בה קדושין. אמר, התקדשי לי מעכשיו לאחר שלשים יום בדינר זה, וקדשה אחר עד שלשים יום מקדשת מספק לשניהם ושניהם נותנין גט בין תוך שלשים בין לאחר שלשים. אמר, מעכשיו לאחר שלשים יום [ובא אחר ואמר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרים יום ובא אחר ואמר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרה ימים], אפילו מאה כסדר זה, צריכה גט מכל אחד, שספק מקדשת לכלם.
<h2>דף ס:</h2>
על מנת שיש לי מאתים זוז או בית כור עפר במקום פלוני ויש לו באותו מקום מקדשת, אין לו ספק מקדשת, שמא יש לו ומתכוין לקלקלה. על מנת שאראך מאתים זוז או בית כור עפר אינה מקדשת עד שיראנה משלו דשאראך משמע שעוד לעצמי דבר זה. ואפילו לקח המעות במלוה או בשותפות או שכר שדה באריסות והראה אינה מקודשת. ונקעים עמוקים עשרה טפחים מלאים [מים] וסלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדין עם בית כור, שאין ראויין לזריעה.
<h2>דף סב.</h2>
המקדש שאמר, סבורני שהיא כהנת והיא לויה, שהיא עשירה והיא עניה, שהיא עניה והיא עשירה, מקודשת. או אמרה, סבורה אני שהוא עשיר והוא עני, מקדשת, שלא ה(ו)טעו זה את זה.
<h2>דף סב:</h2>
האומר, התקדשי לי חוץ מפלוני, שתהא לו כפנויה, ספק מקדשת. על מנת שתהא מותרת לפלוני, מקדשת ואסורה לפלוני, שהתנה בדבר שאי איפשר לקיימו. [הנותן שתי פרוטות לאשה ואמר לה] התקדשי לי היום באחת ובאחת לאחר שאגרשך, מקדשת וכשיגרשנה, עד שיגרשנה פעם שנייה מן קדושי פרוטה שנייה. התקדשי לי בזה לאחר שאתגייר, שתתגיירי, שאשתחרר, שתשתחררי, לאחר שימות בעליך שתמות אחותך, אינה מקדשת (שאינה) [שאינו] יכול עתה (לגרשה) [לקדשה]. אמר (ליבמתו) [ליבמה], התקדשי לי לאחר שיחלוץ יבמיך, ספק מקדשת, כיון שאלו קדשה עתה היו תופסין בה מספק.
האומר לחבירו, אם ילדה אשתך נקבה הרי היא מקדשת לי בזה, לא אמר כלום, היתה מעוברת והכר העובר מקדשת. ונראה למיימוני שצריך לחזור ולקדשה מאביה, שיכנס בקדושין בלי דופי.
<h2>דף סג.</h2>
המקדש על תנאי, נתקיים התנאי מקדשת, לא נתקיים, בין התנאי מן האיש בין התנאי מן האשה, אינה מקדשת. וכל דיני תנאים אפרש בע"ה בהלכות אסמכתא בספר המשפט. האומר, התקדשי לי על מנת שירצה אבא, רצה האב מקדשת, לא רצה או מת קודם ששאלו לו אינה מקדשת. על מנת שלא ימחה אבא, מיחה אינה מקדשת, לא מיחה או מת מקדשת. מת הבן ואחר שמע האב מלמדין האב למחות, שיאמר, איני רוצה, שלא יהיו קדושין ולא תפל לפני יבם.
